כן כן, לא התבלבלתי בכותרת,

אני מודעת היטב לחוקי האתיקה המקצועית המחייבת שמירת סודיות

מוחלטת, ובכל אופן, רוצה לשתף אותך היום בסוד קטן.

רק לפני כן – קוריוז חמוד שהייתי עדה לו השבוע:

ילדה נחמדה בת 10, קראה לאחותה הקטנה בת השלוש ורצתה לשחק

איתה. אבל הקטנה הייתה עסוקה במשחק חשוב אחר.

איך היא תגרום לה לבוא אליה? פשוט, היא הציעה לה במבה.

הקטנה רצה לגדולה, לקחה את הבמבה בשמחה ו… חזרה למשחק שלה.

הגדולה המאוכזבת שאלה אותה:

למה את לא משחקת איתי? הבאתי לך במבה!

מה, את לא אוהבת אותי?

הקטנה: אני כן אוהבת אותך.

הגדולה: אז למה לקחת רק את הבמבה והלכת? את אוהבת אותי או את הבמבה?

הקטנה (בכנות ראויה לשבח): את הבמבה!!!

אאוץ'…

שניה אחרי שכאבתי את הכאב של הגדולה, וחייכתי על החכמה של הקטנה, חשבתי לעצמי: כמה חכמה יש בשאלה הזאת!!

כמה פעמים אנחנו מתנהגים בדיוק כמו הילדה בת ה-3 ואוהבים את הסביבה שלנו, או אפילו את עצמנו, לא באמת, רק בזכות איזו "במבה"…

ואם כבר במבה, אז הנה עוד סיפור חמוד ואמיתי על בחור בישיבה גדולה (!!!!)

שגילה את אוזנו של חבר מהשיעור, שפעם פעם, כשהם היו בכתה ב' הוא הביא לחיידר במבה, במיוחד כדי שהוא יסכים להיות חבר שלו.

כן כן, לפעמים אנחנו חברים של אחרים, וגם של עצמנו, רק אם יש לנו "במבה".

מה זה במבה?

זה יכול להיות מתנות שמיים כמו כישרונות, ייחוס, הצלחה, חכמה, חן.

זה יכול להיות דברים חיצוניים כמו סגנון לבוש, מעמד חברתי, מעמד כלכלי, סביבת מגורים.

וזה יכול להיות אפילו דברים פנימיים ומהותיים כמו מידות טובות, יראת שמים, שאיפות, השקפות.

הרבה פעמים מטופלות שואלות אותי:

איך את אוהבת אותי ככה? את באמת מעריכה אותי?

הרי את רואה אותי לא כמו מה שהעולם בחוץ רואה, את רואה אותי האמיתית, עם כל הקשיים והחסרונות שלי….

אז קודם כל, הקשיים שלך זה לא את.

 זו טעות כל כך מוכרת, לזהות את החסרונות כחלק מאיתנו ולפי זה

"לתמחר" את עצמנו…

הקשיים, החסרונות, וגם המעלות הטובות – זה לא את.

זה רק "במבה".

אז מה כן עוזר לי לאהוב אותה?

פשוט.

כשאני רואה אותה, אני לא רואה את ה"במבה" שלה- משובחת או לא: לא את החרדה / העצבות / הכעס / הדימוי העצמי הנמוך / הקושי בתקשורת / הקנאה / הכאב וכו' וכו'.

אז מה אני כן רואה?

אותה עצמה!

את היהלום הפנימי שבתוכה!

היהלום שנמצא שם, מעצם היותה נבראת בצלם אלוקים, מעצם היותה חלק מעם סגולה, מעצם הכתרתה על ידי המלך של כל המלכים, להיות נזר הבריאה!

כל השאר- מתוק או מתפורר, זה לא משנה. זה רק במבה.

ועכשיו לתרגיל:

הפעם אני רוצה לפתוח נקודות למחשבה, כי התבוננות מעמיקה היא תנאי לעבודה:

מזמינה אותך לשאול את עצמך, לגבי עצמך ולגבי אחרים: למה אני אוהבת את עצמי / חברה שלי / אחותי וכדו'?

האם אני בטוחה שזה לא בגלל איזו "במבה"?

ואם כן, מהי ה"במבה" הזאתי?

איך ארגיש כלפי/ה אם אני/היא תהיה ללא ה"במבה"? אוהב אותה אותו דבר?

האם התובנה הזאת מפתיעה אותי? הייתי מודעת לכך שאני אוהבת אותה בתנאי ש…?

לאור כל הנ"ל, מה יעזור לי לאהוב אותה באמת?

שימי לב- התרגיל הזה מצריך הרבה כנות ומודעות, אבל שווה מאוד לעצור מדי פעם ולעשות אותו.

מעריכה אותך בכל תנאי,

שירה