"זה לא גומר לי רק את הבוקר. זה גומר אותי!"

אומרת לי בדמעות אמא למתבגרים, ש(כמה מפתיע!!) מתקשים להתקלף בבוקר מהמיטה.

"אני מעירה. ועוד פעם מעירה. ועוד פעם. ומעדכנת שהגיעה בוקר חדש לעולם.ויש יום חדש.

ושלא תחשבי שהם לא רוצים לקום בזמן לתפילה. כל הבניין התעורר

מהשעון-מעורר שהם שמים בלילה.

אבל הם?

נראים כאילו הם צריכים תחיית המתים …"

לא, לא כתבתי את זה עליך, למרות שאת מזדהה עם כל מילה. ולא ביקרתי בבית שלך בשום בוקר לאחרונה.

אני פשוט מאמינה שהסיפור הזה, שאני שומעת ממדי הרבה אימהות

מתוסכלות, קיים גם בבית הספר הפרטי של החיים שלך. העניין

הוא, שלפעמים יש לו שכר לימוד גבוה מידי…

למה גבוה? כי זה גובה מחירים.

אין לשער ואין לתאר עד כמה המחירים הללו כבדים לפעמים.

זה יכול להיות מחירים של איבוד קשר עם הנער או הנערה, (שכועסים למה מעירים אותם, ואח"כ כועסים למה לא העירו אותם… )

מחיר הערך העצמי שלי,

(כי מה אני שווה אם אני לא מצליחה לנהל בית עם סדרים נורמליים???)

איבוד מקום עבודה, (כי איך אני יכולה לצאת כשהילד לא מוכן להתעדכן שהגיע בוקר?)

ואפילו- אפילו, לצערנו, מחיר של שלום בית, (צריך להעיר/ לא צריך להעיר/ מי צריך להעיר/ כמה להעיר…)

ושאלת מיליון הדולר:

מה המקום של האחריות של ההורה בעניין, ועד כמה?

אם חשבת שאני הולכת לענות על השאלה הזו, אז לא. כי לא זה הנושא.

וכבר נשאלו גדולי ישראל וגדולי המחנכים בעניין וענו על זה במתק לשונם.

אני הבאתי את האפיזודה הזאת,בתור דוגמא קטנה, להרבה הרבה דילמות גדולות וקטנות,שמפגישות אותנו בשאלת השאלות:

עד היכן תחום שבת?

ובמילים אחרות: עד כמה מוטלת עלי האחריות בעניין?

ביירון קייטי, שמפורסמת בזכות הכלים הנפלאים שהביאה לעולם הטיפול, מציעה לנו לבדוק רגע, לפני שאנחנו כועסים/ מתוסכלים/ מתעצבנים- עד כמה הנושא שעליו אנחנו כל כך טעונים, הוא בכלל 'העסק שלנו'?

כל כך הרבה פעמים אנחנו כועסים על דברים שבכלל לא נמצאים בתחום האחריות שלנו! וסובלים לחינם…

יש לנו אחריות מאד מאד מוגבלת ומצומצמת.

ידוע על אחד מגדולי ישראל בדור הקודם שסיפר על עצמו,שחשב שכשהוא יתבגר קצת הוא יצליח לתקן את כל העולם…

עברו כמה שנים, וכשהוא ראה שזה לא ממש הולך, הרגיע את עצמו שיצליח לתקן את בני עירו.

כשגם זה לא הלך, הוא התנחם שיתקן רק את השכונה. וכשזה לא צלח – רק את הרחוב.

וכשגם זה לא צלח – רק את המשפחה. וכך הלכו מעגלי השליטה והצטמצמו,עד שהגיע למסקנה שלפחות את עצמו יצליח לתקן (ותודו שגם

זה הרבה ).

אז אם גם את מוצאת את עצמך, כועסת או מתוסכלת מדברים שלא הולכים בדיוק כמו שאת רוצה (או הולכים בדיוק לא כמו שאת רוצה…).

זה הזמן לשאול את עצמך:

בעסק של מי זה נמצא?

עד כמה זה בשליטה שלי?

ובאופן פרקטי יותר- תרגיל קטן ועוצמתי:

פתחי את "מעגלי שליטה והשפעה" בקובץ המצורף.

המעגלים האלו יעזרו לך לדייק מול כל אחד מהאנשים הסובבים אותך, מה המקום שלך מולו.

בואי נסתכל על העיגול הקטן: שימי לב כמה הוא מצומצם.

מה בשליטה שלי?

הרגשות שלי. המחשבות שלי. ההתנהגויות שלי. הדעות שלי. ובקיצור- כל מה שקשור אלי בלבד. וגם על זה קשה מאד לשלוט, מסכימה איתי?

מה לא נמצא בעיגול הזה?

כל מה שלא בשליטה שלי, כי זה לא קשור אלי, אלא לאחרים.

מה למשל?

המחשבות של האחר. הטעויות של האחר. הדעות של האחר. ההתנהגות של האחר. המילים של האחר.

ומי זה האחר?

הילדים, הבעל, החברות, חברות לצוות העבודה, הסביבה הקרובה והרחוקה, ובקיצור- כל מי שהוא לא אני.

מה נמצא במעגל המרכזי?

כל הדברים שהם לא בשליטה שלי, והם כן בהשפעה שלי. זה מעגל קצת יותר רחב, ועדיין די מצומצם.

ומי נמצא שם?

הילדים. התלמידות. אולי אולי הבעל. ובגדול – הסביבה הקרובה והמצומצמת ממש.

(ולא ניכנס לכך שלכל מעשה של יהודי יש השפעה רוחנית גדולה על כל העולם. אנחנו מדברות על השפעה ישירה).

מה למשל?

ההתנהגות של הילדים שלי היא לא בשליטה שלי. נכון? אבל היא בהחלט בהשפעה שלי. לא בכדי אומרים שחינוך הוא רק על ידי 2 דברים:

1. תפילה

2. דוגמה אישית

אז כשאנחנו שואלות את עצמנו מה המקום שלנו מול הילדים שלנו, זה הזמן

להבין שאין לנו דרך לשלוט באמת בהתנהגויות שלהם. זו רק אשליה, שהיא מתכון בדוק לאכזבות ולתסכולים.

(אני יכולה ממש לדמיין עכשיו אימהות צעירות מרימות גבה,ואימהות עם קצת יותר ותק מהנהנות בהסכמה מלאה.

בעצם, גם אמא צעירה לתינוק שצורח בלילה ומסרב להירגע, כבר קיבלה פרק ביכולות השליטה המוגבלות שלה ).

אז כשאנחנו מזהות מישהו שנמצא בהשפעה שלנו, ולא בשליטה שלנו, כי זה לא אנחנו בעצמנו, נוכל לבדוק מה מידת ההשפעה שלנו עליו בדוגמה האישית שאנחנו נותנים לו בעצמנו, ואם נחזור לדוגמא שפתחנו בה:

האם אני בעצמי כאמא קמה מוקדם?

האם אני מראה דוגמה אישית של חשיבות לתפילה בזמנה ולסדר יום?

וכמובן –

אין השפעה שאנחנו יכולים להשפיע על הילדים שלנו כמו תפילה.

ועכשיו למעגל הכי גדול – ולא בכדי זה המעגל הכי רחב.

שם נמצאים כל אותם אנשים שאין לי עליהם שליטה, ואפילו לא השפעה.

את כל מה שנמצא במעגל הזה, צריך פשוט לשחרר. זה לא העסק שלי. זה לא צריך להעסיק אותי.

משאירה לך לחשוב ולזהות –

על מי את חושבת שיש לך שליטה, ועכשיו את מבינה שזה בזבוז אנרגיה ומשאבים לשווא?

מזמינה אותך לאמץ לך את המעגל הזה ולבדוק עם עצמך בימים הקרובים איפה זה תופס אותך.

מאמינה שזה יעשה לך סדר…

המון הצלחה בשליטה העצמית,

ובשחרור בשליטה מכל האחרים…

בהערכה גדולה,

שירה.