שלום לך יקרה!

מכירה את זה שאת מסיימת שיחת טלפון עם חברה כאובה / שכנה לגינה / הבת שלך / מטופלת, ואת מחפשת שקע בקיר שאת יכולה להיצמד אליו, ולהטעין את עצמך? 

גם את מרגישה לפעמים שיש שיחות שסוחטות אותך, גורמות לסוללה שלך להתרוקן…?

הכי לגיטימי ונורמלי שיש.

היום אני רוצה לתת כוח למטפלות הרגשיות שבינינו, ולא רק. לא משנה אם יש לך תעודה טיפולית מקצועית או לא,

(בטח שזה משנה, אבל לא לתוכן המייל הזה!)

כי בין אם את מטפלת רגשית רשמית שמקדישה את כל כולך (גם) למטופלות שלך, ובין אם את מטפלת רגשית לא רשמית, בדמות אמא/ חברה/ רעיה… ולכל מי שמוצא בך אוזן קשבת, בכל מקרה- את משקיעה כוחות, זמן ואנרגיה, להקשיב, לייעץ, לעזור…

(אני יודעת שאת בטח חושבת שלא רק אתגרים של אחרים מצריכים כוח,

אלא אולי גם ובעיקר האתגרים של עצמנו, וכל מה שנוגע אלינו, אבל על זה נדבר אולי בפעם אחרת).

אחת השאלות שנשאלתי לאחרונה הרבה:

איך יש לך כוח?

את חשופה לכל כך הרבה קושי וכאב של אנשים, איך יש לך כוח לשמוע כל כך הרבה צער של אחרים, ברצף, שעות ארוכות כל יום?

אני שומעת את השאלה הזאת שוב ושוב, מתלמידות בקורסים לטיפול רגשי, ממטופלות, מבנות משפחה.

ושומעת אותה גם מנשים שמשתפות אותי שהיו רוצות לעסוק בתחום, שמרגישות שיש להן פוטנציאל ותחושת שליחות לעזור לאחרים,

אבל,

נרתעות.

בדיוק בגלל הסיבה הזאת.

ולכן בחרתי היום לכתוב על זה.

ולאחר מחשבה נוספת, בחרתי לשתף מפן אישי.

אז הנה גילוי נאות:

מה נותן לי כוח? מה מטעין אותי?

ובעיקר- מה הסיבה שבגללה אני שמחה בעבודה שלי ומעודדת נשים

נוספות שהתחום מתאים להן, לעשות זאת?

אני רוצה לגלות לך מה בעיקר עוזר לי להיטען בכל פעם מחדש ומקווה שזה יעזור גם לך קודם כל – חשוב להכיר בחשיבות הדבר.

חשוב לדעת שאם הקב"ה נותן בנו כוחות של הקשבה, והכלה, ואנשים מוצאים בנו כותל לפרוק בו את הקשיים שלהם זה מחמאה מבורא עולם:

מחמאה מחייבת!!

אני זוכרת כמה התרגשתי לקבל לכך חיזוק כשמצאתי את דברי ר' איצלה מוולוזין שאמר, שאביו ר' חיים היה אומר לו תמיד:

"וכה היה דברו אלי תמיד – שזה כל האדם,

לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני (-לאחרים)

ככל אשר ימצא בכוחו לעשות"

(מובא בהקדמה לנפש החיים)

בקלם תלו את הפתקה הזאת קבוע על הקיר. ולהבדיל, אצלי היא תלויה

באופן קבוע על לוח שעם בפינת העבודה שלי, בין כל התזכורות

וההודעות…

אז ברור שאם אנחנו מטען לאחרים, אנחנו צריכות להטעין את עצמנו.

וככל שאנחנו יותר בעמדת נתינה והטבה, כך אנחנו צריכות להטעין יותר.

איך להטעין?

בכל דבר שממלא אותך ועושה לך טוב. תחביב מהנה. קצת זמן שקט

לעצמך. התעמלות. שינה טובה. ארוחה טעימה…

ואם את מטפלת רגשית מקצועית, אז בטח יש לך גם מאגר כלים מרשים

להרפיה והרגעה…

אני למשל, מקפידה על תרפיה מהנה ומשחררת על בסיס קבוע:

חוץ מזה שאני מיישמת בעצמי את טכניקות ההרגעה המדהימות שאני

מלמדת את המטופלות שלי, אני משתדלת גם למצוא זמן קבוע לתחביבים מהנים ומרגיעים, כמו נגינה בפסנתר, ציור, אפיה, הליכה, ואפילו גיהוץ שנותן לי זמן שקט 'לגהץ' את המחשבות והרגשות שלי מחדש…

ועכשיו, הגענו לחלק המעניין והפרקטי, מאחר ואני רואה כמה השאלה הזאת מעסיקה מטפלות (ולא רק, כמו שאמרנו…) אני מזמינה אותך לחשוב ולשתף אותנו:

מה עושה לך טוב? מה נותן לך כוח?

איך את מטעינה את עצמך על בסיס קבוע?

(על בסיס קבוע! לא לחכות להגיע לקצה ואז לחשוב מה לעשות כי להטעין סוללה ריקה זה קשה וארוך יותר…)

מזמינה אותך לעשות לעצמך רשימה של 5 דברים לפחות שנותנים לך כח.

בנוסף, ממליצה בחום לגזור ולשמור את האמרה היפה שלעיל, או כל אמרה אחרת שנותנת לך כוח.

בהצלחה ענקית במלאכת הקודש, והמון כח ממקור הכח!!

שירה