חודש אלול כבר כאן—

בינהזמנים מאחורינו

הבנים בישיבות,

הבנות בחופש מהחופש,

ובאויר יש ניחוח חגיגי ומרגש של אלול והתחלה חדשה שמכניס את כולנו למין מצב של "אתחול מחדש".

מה יותר מתאים לאתחל את האווירה הזאת, בדרך שתטעין את הבית בעוד אנרגיה חיובית, שתמשיך לבנות את כל מה שעמלת לטפח בחופש הגדול הזה?!

כולנו יודעות מה מרים ומחמם את האוירה,

הענין הוא שלא כולנו יודעים איך עושים את זה נכון.

אחרי התגובות החמות על המתנה שנתתי לכן בשבוע שעבר, 

החלטתי לתת לך מתנה נוספת, שתוכלי להעניק לסביבה היקרה לך כל כך, אבל מפן אחר של התקשורת.

כולנו יודעות, שלמילים יש כח.

האדומ"ר מסלונים בעל ה"נתיבות שלום" מתאר את המילים החיוביות כ – "מילים מעולם הבנין".

על המילים האלו רציתי לדבר היום.

יתכן ואת מרגישה שהתעייפת כבר מלתכנן, לצאת ולארגן – נופש לנשואים, מחנה למתבגרים וקייטנה לקטנטנים,  אבל לדבר – את זה אנחנו עושות ממילא.

אז בואי ננצל את זה להטענה חיובית.

אני לא באה לחדש פה שום חידוש על הכח של מילה טובה, של מחמאה.

על זה בוודאי יש לך הרבה מה להוסיף לי, הרבה דוגמאות לכח הזה מהנסיון האישי שלך.

אני באה להציע כאן נוסחה.

נוסחה מדהימה לדבר הפשוט הזה שקוראים לו: מחמאה.

לתת מחמאה זה כל כך פשוט, עד שאנחנו לא יודעים איך לעשות את זה…

בשביל מחמאה מספיקה לך שפת הלב. את לא צריכה כישורים מיוחדים,

וגם לא נוסחאות.

מספיק אפילו חיוך מעודד, או מילה בודדת כמו "ישר כח", "חרוצה", "מדהימה".

יחד עם זאת – מחמאה כזו טובה 'מדי פעם', לא על בסיס קבוע.

אם אנחנו רוצים להחמיא באמת – צריך לדעת איך.

פעם פעם, קראתי מאמר יפה המתאר מצב אבסורדי:

כשיש לנו ביקורת, אנחנו בדר"כ לא מסתפקים במבט או במילה בודדת, אלא מפרטים אותה לפרט פרטים…

למה?

כי אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שלשני אין רוח הקודש, אז איך הוא ידע ממה אנחנו לא מרוצים?

אך לעומת זאת, כשמדובר במחמאה, לא רק שאנחנו לא מרבים במילים אלא הרבה פעמים אנחנו אפילו לא אומרים אותה.

למה?

כי השני ממילא יודע מה אנחנו חושבים עליו. הוא בטוחחח יודע שאני מרוצה מאוד ממנו עכשיו!

מעניין שיש לו רוח הקודש רק לענין מחמאות, ולענין ביקורת לא.

אז בואו נצא מתוך נקודת הנחה שלאנשים סביבנו אין רוח הקודש, והם זקוקים לשמוע את הדברים הטובים שאנחנו חושבים עליהם.

שימי לב, יש גם ממש ענין בלהחמיא, בבחינת "אל תמנע טוב בעליו".

כשיש לך משהו טוב לומר לשני- אל תמנעי את הטוב הזה ממנו!

חברה לובשת בגד יפה? תחמיאי לה!

הבת ארגנה את התיק לטיול המשפחתי? תפרגני!

ודרך אגב, לא רק מהשני אל תמנעי, גם מעצמך.

כל כך הרבה טוב יש לך לומר על עצמך. תזכרי לפרגן לך את זה. 

כבר פרגנת לעצמך על כל התפקוד המדהים של כל התקופה האחרונה, על כל אתגריה?

לא???

אז עכשיו בואי תראי איך עושים את זה:)

סוד המחמאה המוצלחת:

1. איך מחמיאים?

כלל ראשון: אמרי מחמאה כללית: "אני כל כך מעריכה שאת עוזרת לי המון".

כלל שני: תני דוגמא ספציפית: "למשל היום בבוקר, עזרת לי לאגן את

הקטנים/ ארגנת את התיק לטיול המשפחתי…"

כלל שלישי: על איזו תכונה זה מצביע? לדוגמא: "את כל כך אחראית/ חרוצה/ איכפתית/ רגישה…"

כלל רביעי ואחרון: מה זה עשה לי? לדוגמא:  "זה איפשר לי להתארגן לטיול

בנחת/ זה עושה לי חשק לקחת אתכם לעוד טיולים כשההתארגנות כל כך קלה".

2. איך מגיבים במצב שמי שמקבל את המחמאה דוחה אותה?

הרבה פעמים כשנחמיא נשמע תגובות ששוללות את המחמאה, כמו: "מי שישמע/ אל תעשי עסק/ אני לא באמת כזאת מוכשרת…"

למה זה קורה? ואיך להגיב?

מחמאה זה סוג של תקשורת רגשית, הנפש שלנו זקוקה גם לתקשורת רגשית ולא רק לתקשורת טכנית.

כשהאדם שמולנו מקבל את המחמאה הוא בעצם מבין שיש כאן קשר רגשי. והיות ולקשר הטכני אנחנו לא צריכים הוכחות (הוא פשוט טכני), אבל לקשר רגשי אנחנו מחפשים הוכחות, לכן אנחנו דוחים אותה, וזה בעצם סוג של "מבחן קשר".

הדחיה מעמידה אותנו במבחן, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה להלחם עליה.

אל תוותרי!

דוגמא לתגובה טובה היא: 

"בטח שאת אחראית, אפילו ראיתי איך דאגת לעשות את התפקידים שלך בבית ביום חמישי במקום בשישי כשיצאת לשבת מחנה" – בקיצור, להביא עוד הוכחה ולא ליפול ברשת…

3. איך נכון להגיב כשמחמיאים לנו?

מכיוון שאנחנו נוטים לדחות מחמאה, אם אנחנו מודעים לסיבות למה זה קורה לנו (כנ"ל), ואנחנו רוצים לגרום לאדם השני להמשיך להחמיא ולא להוריד לו את החשק, אז התגובה הכי טובה היא:

1. תודה, אני שמחה לשמוע.

2. לספר מה זה עשה לך- זה עושה לי חשק להמשיך להשקיע/ עכשיו אני יודעת שזה חשוב לך ואשתדל להמשיך לעשות את זה…

אהבת? מוזמנת לתרגל!

על מי?

קודם כל עליך- מגיע לך פרגון אמיתי!!

ואחר כך כמובן על כל מי שסביבך

בהצלחה ובהערכה גדולה

שירה